חופש הביטוי

חופש הביטוי-

חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו
הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך
תקשורת אחרת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות
האדם) עקרון חופש הביטוי הוא הרחבה של עקרון חופש הדיבור. חופש הביטוי נחשב למימוש של
חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם. הוא נחשב לאחת מזכויות
האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח
מתמיד

4 ההצדקות של חופש הביטוי.

1)  חופש הביטוי כאמצעי לבירור האמת:

הגישה הדמוקרטית טוענת, שלאיש – גם למי שנבחר לשלטון – אין מונופול על האמת ועל הדעה הנכונה. באמצעות דיון חופשי – ביטוי חופשי של דעות ומתן אפשרות לעמת ביניהן ולבחור מביניהן באמצעות חקירה וביקורת ועימות והשוואה בין נתונים שונים ודעות רבות, ניתן לגלות את האמת או לחפות לחשוף טעויות ושקרים. קיים חשש, שאם תאסר דעה מסוימת, בגלל שנחשוב שהיא שקרית או מוטעית, עשויה אותה הדעה להיות הנכונה, או שיש בה גרעין של אמת.

2)   חופש הביטוי וההליך הדמוקרטי:

השתתפות העם בתהליך השלטוני מתבטאת לא רק בהטלת לקלפי אלא גם בהשפעת על השלטון במהלך כהונתו.

חופש הביטוי הוא האמצעי המאפשר לעם להשפיע על השלטון.

כדי שהעם יוכל לשמש כריבון – לבחור נבחריו, צריך שיהיה בידו מידע. חופש הביטוי מאפשר קבלת מידע וזרימה חופשית של רעיונות.

העם יכול לנסות להשפיע על הנעשה במדינה באמצעות מתיחת ביקורת ומחאה. חופש הביטוי מאפשר לעם להביע דעתו.

רק זרימה שוטפת של מידע, מבטיחה פעילות יעילה של מוסדות בחברה ומגבירה את מעורבות האזרחים בפעילות הממשל.

3) חופש הביטוי כמאפשר הגשמה עצמית – מימוש עצמי של הפרט

חופש הביטוי – הבעת הדעות של כל אחד מאתנו ושמיעת דעות ועובדות מפי הזולת – מאפשר לאדם ללמוד, להתפתח ולהתקדם. בלימת חופש הביטוי מונעת מהאדם לממש את הפוטנציאל שלו ופוגעת בכבודו.

4) יציבות חברתית:

חופש הביטוי מאפשר להשיג מטרות בדרך של שכנוע ולא בדרך של כוחניות. בזכות חופש הביטוי מוצא הלחץ את ביטויו באמצעות מילים ולא באמצעות אלימות. בדרך זו מתגברת הסובלנות בחברה והמשטר הדמוקרטי מתחזק.

חשיבות של חופש הביטוי:

א)מקשר בין הציבור לשלטון.

ב)מבטיח זרימת מידע חופשית לאזרחים.

ג)מאשפר במה לאזרחים לשמוע ולהשמיע את דעותיהם.

ד)העיתונות משמשת כ"זרוע רביעית" של השלטון וכך שומרת על הטובה החברתית.

ה)התקשורת משמשת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה"

זכות הציבור לדעת- זכות הציבור לדעת היא זכותו של אדם, ושל הציבור כולו, לקבל מידע הרלוונטי לצרכיו ולתחומי העניין שלו. לזכות זו היבטים אחדים:

זכותו של האזרח לקבל מידע מרשויות השלטון על פעולתן. מימוש עיקרי בישראל של זכות זו נעשה בחוק חופש המידע.

זכותו של אדם לקבל מידע באמצעי התקשורת, בנושאים שבהם עוסקים אמצעי התקשורת. זכות זו מתנגשת לעיתים באינטרסים אחרים, כגון ביטחון המדינה או הזכות לפרטיות, ונדרשת הכרעה בדבר האיזון הנכון בין שתי הזכויות. זכות הציבור לדעת משלימה את הזכות לחופש הביטוי.

עניין ציבורי -בית המשפט ציין בפסיקתו כי עניין ציבורי הינו עניין שידיעתו ברבים רלוונטית להגשמת מטרה ציבורית או שיש לציבור תועלת בידיעה לגביו - אם לצורך גיבוש דעתו בעניינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו. בית המשפט ציין כי אין אפוא מקום לקבוע כללים נוקשים בעניין זה, כי אם לבחון, בכל מקרה ומקרה, האם מדובר בביטוי הנוגע לדמות ציבורית ולעניין ציבורי, והאם (וכיצד) משליכה ה"ציבוריות" על האיזון הראוי בין הערכים המתנגשים.

חופש העיתונות חופש העיתונות נחשב בעיני רבים לאחד מערכי היסוד של מדינה דמוקרטית. לדעתם, כדי להבטיח את תפקוד השלטון יש להבטיח את אי־תלותה של העיתונות בשלטון ולהגן עליה מפני איומים מצדו. אי־תלות זו נתפשת בעיניהם כתמצית חופש העיתונות.

הרציונל העומד בבסיס התמיכה בעקרון זה בעיני הדוגלים בו הוא האינטרס של כל שלטון להמשיך ולשלוט. לצורך כך גורמי המפתח במנגנון השלטוני ירצו להימנע מכל צורה של פיקוח או ביקורת עליו. העיתונות מצד שני, עשויה לספק מידע על המתרחש במדינה ובעולם בכך היא ממלאת פונקציה של פיקוח על השלטון. בנוסף, העיתונות מספקת במה להעלאת דעות, רעיונות והצעות חלופיות לשלטון ולמדיניות ובכך היא ממלאת פונקציה של ביקורת. כדי שהעיתונות תוכל למלא את תפקידי על הצד הטוב ביותר יש להבטיח את עצמאותה. חופש עיתונות זה בא לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים: היכולת לכתוב ביקורת על השלטון ללא חשש מצנזורה. ובחיסיון עיתונאי - שמירה על זהותו של מקור.

חופש המידע חוק חופש המידע קובע את זכותו של כל אזרח לקבל מידע מרשות ציבורית באופן שיאזן בין החופש למידע ובין שמירה על ביטחון המדינה, הפרטיות וכו'. החוק קובע מי רשאי לקבל מידע, אילו סוגי מידע מותר למסור, וכן החוק מפרט את הנוהל להגשת הבקשה והטיפול בה.