הבניית המציאות

הבניית המציאות- הנחת המוצא של תיאורית הבניית המציאות היא שהיא מדברת על הקשר בין המציאות לייצוג בתקשורת. התיאוריה אומרת שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות. אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי. הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם. לתיאוריה גם קוראים התיאוריה האידיאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית.

התיאוריה שייכת למסורת ההשפעות החזקות המאוחרות. איך התקשורת מעצבת את תפיסת העולם של החברה, היא אומרת לנו מה לחשוב, אך היא לא מציגה תמונת עולם אובייקטיבית ולכן יוצרת השפעה על העולם שלנו. לרוב היא תציג תפיסת עולם שתואמת את השלטון והמעמד השליט (כמו שאומר הניאו-מרקסיזם).

הבניית המציאות כמושג היא מעורפלת, ונקשרת למספר דיסציפלינות מתחומי הפילוסופיה, התקשורת, הסוציולוגיה ופסיכולוגיה. כל אחת רואה את המושג באופן שונה מעט מהאחרת.

הבניית המציאות כפי שהיא נתפסת ברוב התאוריות היא לרוב מניפולטיבית וסמויה מן העין, היא יוצרת מצג שווא של חופש מלא בעוד שחופש הבחירה של האדם, גם בחברות המערביות הליברליות ביותר נתפס כחופש חלקי בלבד. נכון לנו כצרכנים של מוצרים, ידע ודעות יש בחירה בין כל המוצרים שנמצאים על המדף, אך כוחות גדולים יותר הם אלו שקובעים מה יעמוד לבחירה עליו.

הבניית המציאות קיימת תחת מעטים שונים בכל החברות. לעיתים ההבניה היא מניפולטיבית וברורה ככזאת שבאה לשרת אינטרסים של קבוצת מיעוט שכל עניינה היא שליטה בקבוצות האחרות באותה חברה, לעיתים ההבניה סמויה מן העין ונראית "כדרך הטבעית" לקדם חברות לעבר עתיד טוב יותר.